מאת מירב רהט, מעצבת רב תחומית ומרצה לעיצוב
בבחינה של נקודות זמן בהיסטוריה של המאה העשרים והעשרים ואחת ניתן לאתר מספר תקופות בהן השימוש בצבע מהווה כלי דומיננטי בשפה העיצובית. במאמרים הקרובים אציג שלוש תקופות המתאפיינות בצבעוניות עזה: שנות ה-60, שנות ה-80 ו"חזרתו" של הצבע לעולם העיצוב בשנים האחרונות (משנת 2004) ואבחן כיצד רוח התקופה באה לידי ביטוי בבחירות העיצוביות/צבעוניות בכל אחת מהן.
תחום העיצוב סובב אותנו מכל עבר, מהווה חלק בלתי נפרד מחיינו ובא לידי ביטוי בחללים בהם אנחנו חיים ועובדים, באובייקטים בהם אנחנו משתמשים ובאלמנטים הגרפים המקיפים אותנו. השפה העיצובית משתנה לאורך השנים ומשקפת בכל תקופה את השינויים החברתיים, תרבותיים, פוליטיים, כלכליים וטכנולוגיים שהתרחשו בה, שינויים הבאים לידי ביטוי בבחירות ומאפיינים של צורה, קו, חומר, צבע וטכנולוגיה.
בתקופה בה אנחנו חיים מיוחס כח רב לדימוי הוויזואלי וליכולת ההשפעה שלו על הצופה וניתן דגש רב ליצירת עיצוב המעורר חוויה רגשית אצל הצופה/משתמש. מאחר וחלק נכבד מהאינפורמציה החזותית שאנחנו קולטים קשורה לצבע, אופן השימוש בו מקבל משקל חשוב בבחירות העיצוביות שאנחנו עושים. אנחנו מייחסים תכונות מסוימות לצבעים מסוימים ובאופן בלתי מודע קולטים מהצבעוניות של סביבתנו מסרים המשפיעים על אופן הבנתנו אותה כמו גם על אופן ההתנהלות שלנו בתוכה. קריאת המסרים העיצוביים נשענת על אסוציאציות מתופעות טבע ראשוניות, מהקשרים תרבותיים והיסטוריים וכמובן מחוויות אישיות שלנו. תקופות זמן שונות מתאפיינות בסקאלת צבעים שונה המושפעת מרוח התקופה, כמו כן, בתרבויות שונות ניתנת משמעות סמלית שונה לצבעים ולאופן הקריאה שלהם. בחירה צבעונית מושכלת עושה שימוש בתגובות הפסיכולוגיות פיזיולוגיות של האדם לצבע ומהווה הצהרה חזותית של מסר. דרך שימוש בצבע ניתן לאפיין מוצר/אובייקט/חלל, להשפיע על תחושות האדם כלפיו/בתוכו ולהעביר בעזרתו אינפורמציה בכלים פשוטים.
לא תמיד חשיבותו של הצבע והבנת משמעות השימוש בו היוו חלק מובנה ובעל משקל בתהליכי התכנון והעיצוב. בתחילת המאה העשרים עולם העיצוב נשלט על ידי האקסיומה ""FORM FOLLOWS FUNCTION. בתקופה זו תפקידו של המעצב תאם את ההגדרה המילונית הקלאסית לעיצוב המדברת על תכנון צורה לצורך שימושי. תחום העיצוב עסק במענה לבעיות והגדרת פתרונות בחומר, כאשר השימוש לו נועד החפץ הוביל את תהליך התכנון. הבחירות הצבעוניות בתקופה זו נגזרו לרב מהחומריות ממנה מורכב האובייקט. יוצאי דופן הם אובייקטים המשויכים לזרם דה-סטיל שפעל בשנים 1917-1932 המתאפיינים בצבעי היסוד - אדום כחול וצהוב, שחור ולבן.
את הניצנים הראשונים לחדירתו של הצבע כאלמנט בעל משמעות ומסר ניתן לראות בשנות ה-50. אלה הן שנים של שיקום כלכלי אחרי שתי מלחמות עולם ויחד עם האופטימיות של ההתאוששות מגיעים ביטויים של אופטימיות בעיצוב. בארה"ב החזרה לחיים של אחרי המלחמה באה לידי ביטוי במשפחתיות ובילודה מוגברת - דור הבייבי בום. החיפוש אחרי מקומות מגורים מתאימים למשפחות החדשות הוביל ליציאה לפרברים והבתים החדשים הועמסו במוצרים שהתאפיינו
בצבעוניות אופטימית
בגווני פסטל - ורודים סגולים ירוקים וצהבהבים, שהציגו שפע ואושר סכריני. באירופה בה התרחשה המלחמה התקיים תהליך של שיקום הריסות בפועל והחיפוש אחרי עולם טוב יותר הוביל מסגנון מודרניסטי קפדני של לפני המלחמה לסגנון קליל יותר ואופטימי שבא לידי ביטוי בצורות אורגאניות ורכות יותר ובצבעוניות עדינה.
את השינוי המשמעותי בשפה העיצובית ניתן לראות בשנות השישים. דור ה"בייבי בום" מגיע לגיל נעורים, קם כנגד החוקים ודפוסי החיים של דור ההורים ומחפש זהות חדשה, שונה מזו של הוריו הבורגנים. החיפוש יוצר "מהפיכה" וזו מצמיחה תרבות המתאפיינת בקלילות נעורים, שעשוע וזמניות. המצאת הגלולה נגד הריון מובילה לעידן של מתירנות מינית ואהבה חופשית הבאות לידי ביטוי בלבוש מתירני של שמלות מיני ומכנסונים קצרצרים ושימוש בצבעוניות בולטת. כחלק מתהליך החיפוש הנוער נוסע למזרח ומגלה תרבות חדשה כמו גם את הסמים. השפעתם של אלמנטים אלה מופיעה בטקסטורות ודוגמאות גראפיות השואבות השראה ממוטיבים מן המזרח כמו גם מהזיות צבעוניות בהשפעת השימוש בסמים. בארה"ב הנוער נשלח לוייטנאם ובתגובה מתעוררת מחאה אנטי מלחמתית כמו גם מחאה כנגד אפליה בין גזעים ומינים. המסר של שלום ואהבה מוביל לתרבות ההיפים ומוטיבים של פרחים וסמלי שלום הופכים גם הם חלק ממאפייני התקופה.
|
